קיבוע שברי מנדיבולה

Written by ג'ון on 27 בינואר 2014. Posted in Veterinary Dentistry articles, מאמרים מקצועיים

צעד ראשון בקיבוע לסת הינו צילומי רנטגן דנטאליים ברורים וטובים. רק צילומים מסוג זה יכולים לספק זוויות ומיקוד מתאים ולצערי צילומי רנטגן רגילים אינם מספקים.

במצבים אלו אנו זקוקים לכל האינפורמציה הנסתרת הקשורה לעצם ושיניים באיזור הנגוע. יש לזכור שצילומים דנטאליים הינם דו מימדיים לעומת השן אשר הינה תלת מימדית.
המטרות הניצבות בפנינו כאשר מדובר בקיבוע הינן:
-יציבות על מנת לאפשר החלמת העצם.
-החזרת החלקים האנטומיים למקומם הטבעי על מנת לאפשר פעילות יעילה ונכונה של . המנשך ומפרק.
-המנעות מפגיעה ברקמה הרכה של חלל הפה והשיניים.
כל אלו כמובן, על מנת לאפשר חזרה מהירה ככל שניתן לאכילה ושתייה.
מבחינה אנטומית מרבית הלסת התחתונה "גדושה" בשורשי שיניים. כאשר מדובר בחלל פה בריא שורשי השיניים מוקפים בשכבה דקה של עצם בצד הפונה אל הלשון וזה הפונה אל הלחי.
מתחת לשורשי השיניים נמצאת התעלה המנדיבולרית המכילה וריד,עורק ועצב אשר תופסת חלק נכבד מאזור התחתון של הלסת.
שכבת העצם התחתונה של המנדיבולה הינה עצם קליפתית עבה בעוד ששכבת העצם הסובבת את השורשים וביניהם ,עד לכותרות השיניים ,הינה עצם ספוגית.
בין כל שורש למכתש השן (העצם הסובבת) ,נמצאת רצועת מיסב השן,
בגזעים בינוניים וגדולים קצה שורשי השיניים נמצאים בדרך כלל מעל .Periodontal Ligament
התעלה המנדיבולרית. בגזעים קטנים, בהם שורשי השיניים לעיתים ארוכים באופן יחסי לכותרת השן, ייתכן ואלו יימצאו לצד התעלה ואף עד לקצה התחתון שלה.
מקור אספקת הדם למנדיבולה ולשיני הלסת התחתונה הינו העורק המנדיבולרי הנמצא בתוך תעלת המנדיבולה.
אין מעבר משמעותי של אספקת דם מצד לצד של המנדיבולה ולכן חשיבות רבה להגנה על עורק זה בזמן טראומה.
בדרך כלל במידה ומתאפשר מתן מענה מיידי לטראומה, גם לאחר שניזוק עורק זה, סיכוי גבוה שזה יחלים וייצר קישור חדש.

מספר אפשרויות לטיפול בשברי מנדיבולה:

חוט מתכת:
קיימות טכניקות שונות לשימוש בחוטי מתכת כל אחת מהן טובה בפני עצמה, אך חוטי מתכת בלבד אינם אפשרות טובה.
לחוט נטייה ליצור כיפופים.
לאחר קיבוע השבר ושימוש בחוט ייתכן מצב בו החוט נמתח ומכאן שחרור הקיבוע.
פלטות מתכת:
בחלק התחתון (הונטרלי) של עצם הלסת מופעלים כוחות דחיסה בעוד שבחלק העליון (הדורסאלי) של הלסת מופעלים כוחות משיכה.
לאור נתונים אלו ,הנחת פלטה או חוט, בלבד ,בחלק התחתון( ונטרלי) של העצם ייצר בעיה בלהחזיק את החלק העליון במקומו.
מעידך הנחת הפלטה גבוה יותר אלול לסכן את העורק המנדיבולרי וגבוה מאיזור זה נסכן כבר את שורשי השיניים בהחדרת הברגים.
בנוסף פלטות הינן שטוחות וקשיחות ,מצב אשר יגרום למנדיבולה להתאים עצמה לפלטה וכתוצאה מכך יקשה על השארת המנשך במיקומו הנכון.
ראה תמונות מספר 1,2,3 של כלב בן 11 שנה, כדוגמא לשימוש בפלטה וברגים אשר גרמה לנזק עקב הברגת הברגים אל תוך תעלת המנדיבולה וללא התחשבות בשורשי השיניים. בנוסף לכך הפלטה לא סיפקה יציבות ללסת.

מיסמור:
העברת מסמר לאורך תעלת המנדיבולה במטרה ליצב את השבר הינה חשיבה לא נכונה. תהליך זה יגרום לפגיעה ישירה בכלי הדם ועצב הממוקמים בתעלת המנדיבולה וכתוצאה מכך יגרם נזק להספקת הדם לתעלות שורשי השיניים באזור ולהספקת הדם סביב אזור השבר.
למסמרים אין יכולת לתת מענה כנגד תנועה סיבובית וכן אינם תואמים את המבנה הלא ישר של הלסת עצמה ומכאן חוסר יכולת לתת מענה למיקום המנשך.
קיבוע לא פולשני:
קיבועים אלו מורכבים משני חלקים:
-חוט מתכת
-אקריל
כאשר קיימות מספיק שיניים משני צידי השבר ניתן לקבע את חומר האקריל לכותרות השיניים אך כאשר אין מספיק שיניים משני צידי השבר יש צורך לקבע עם חוט ישירות ללסת עצמה, כגון בשברים פתולוגיים.
קיבועים מסוג זה הינם הקיבועים המומלצים מכיוון שניתן לעצב ולהתאים אותם למנשך ולמצב הפה. כמו כן קיבועים מסוג זה נותנים יציבות על פי קו כוחות המתח הרצויים.
כאשר מקבעים שברי לסת יש לייחס חשיבות עליונה למנשך כלאמר למיקום הניבים והמלתעות אשר אמורות תמיד להיות במקומן הטבעי גם לאחר קיבוע השבר.
דוגמא לקיבוע שבר בחתול בו לא התחשבו במנשך ניתן לראות בתמונה מספר 4 . חתול זה סבל מקרע/ שבר בסימפיזיס ואכן זו קובע ע"י חוט ברזל אך ללא התייחסות למנשך וזו התוצאה.

תמונה 5 ,מדגימה חוסר התייחסות לשיניים עצמן בזמן הקיבוע, ייתכן ובשל שימוש בצילומים רגילים בלבד. במצב זה היה צורך בעקירת הניב מיידית או מיד לאחר הסרת הקיבוע. כתוצאה מכך נוצר זיהום ואובדן עצם. שיניים אשר נשארות כחלק מהקיבוע למרות המצאותן בקו השבר יש לעקור או לבצע בהן טיפול שורש לאחר הסרת ההתקן. בנוסף ,בצילום זה ,ניתן לראות שימוש בברגים ללא התחשבות במיקום שורשי השיניים.