רפואת שיניים לבע"ח בגיל הצעיר?

מקובל לחשוב שבעיות שיניים מאפינות את הגיל המבוגר ומעלה ואכן קיימות בעיות שיניים המאפינות גיל זה, מפליא הדבר אך לצעירים בעיות משלהם! 

על פי רוב זיהוי מוקדם של בעיות אלו יאפשר מתן מענה הולם וימנע כאב ובעיות נוספות בעתיד. 
במאמר זה אתייחס לבעיות הנפוצות עד גיל שנה, האופן בו ניתן לזהותן ואפשרויות הטיפול בהן.
בגיל חודשיים כאשר גור כלבים או חתולים מגיע למרפאה יש לבדוק את חלל הפה.
כל שיני החלב צריכות להמצא בשלב זה במקומן הטבעי וכמו כן מראה חלל הפה אמור להיות ללא נגעים בחיך הרך או הקשה כגון,חיך שסוע וכו'.
בגור כלבים השיניים החותכות העליונות צריכות להסגר מעל החותכות התחתונות(לפניהן) והניבים התחתונים צריכים להיות ממוקמים בין הניבים העליונים לשן החותכת הצידית העליונה באותו הצד .

 

בגור חתולים החותכות העליונות נסגרות כלפי התחתונות במגע ישיר אלו על אלו והניבים ממוקמים כמו בגור כלבים.
צמיחת הלסת העליונה מתבצעת באופן גנטי עצמאי מצמיחת הלסת התחתונה והתלות היחידה ביניהן היא אותה נעילה המתקיימת ע"י מיקום השיניים של המנשך הבריא.
באופן רגיל גורים נולדים עם לסת תחתונה קצרה יותר על מנת לינוק . כאשר שיני החלב בוקעות סביב גיל 3 שבועות הלסת התחתונה אמורה להשלים דרכה כמעט אל אורבה של העליונה.
במצבי צמיחה נורמאליים של הלסתות וכאשר השיניים ממוקמות במקומן הטבעי הניבים העליונים למעשה דוחפים את חלקם האחורי של הניבים התחתונים וכך למעשה מושכים את הלסת התחתונה קדימה.
ככל שהלסת התחתונה ממשיכה לצמוח נוצר מגע בין החלק הקדמי של של החותכות התחתונות לחלק האחורי של החותכות העליונות והפעם הלסת התחתונה היא זו שדוחפת את הלסת העליונה קדימה, מורכב? על תתיאשו בסופו של דבר זה מסתדר! למעשה שילוב ושיתוף זה המתקיים במהלך צמיחת הלסתות מאפשר מנשך נכון בעתיד.
ישנם מצבים בהם לסת אחת קצרה מהשנייה ומכאן מיקום השיניים משתבש, כגון במצב בו הניבים התחתונים חודרים לחיך הקשה של הלסת העליונה או כאשר החותכות העליונות נסגרות לפני (פנימה) מהחותכות התחתונות. האפשרות להשלמת הצמיחה של הלסת הקצרה יותר כמעט ולא קיימת.
לדוגמא לסת תחתונה קצרה המאובחנת בגיל 8 שבועות וחדירת ניבי החלב אל תוך החיך הקשה. במצבים אלו התוצאה תהיה לסת תחתונה קצרה לאורך תקופת ההתבגרות או אף קיפוף של המנדיבולה בחלקה האמצעי לצמיתות

גור חתולים או כלבים עם ליקוי מנשך הינו מועמד לטיפול אורטודנטי מונע והכוונה לטיפול ע"י עקירת אותן שיניי חלב אשר בהמשך ההתפתחות תגרומנה לליקוי המנשך.
הכלל הנהוג הינו תמיד לעקור את אותן השיניים הממוקמות בלסת הקצרה מבין שתי הלסתות.
עקירות אלה אינן גורמות לשינוי גנטי כל שהוא אלה הן האפשרות ללסתות למקסם צמיחתן במלואה ע"י הוצאת אותן שיניים העשויות לפגוע בצמיחת הלסתות.
מומלץ להתייחס לגורים אלה כבעלי פגם גנטי ולכן מומלץ לעקרם או לסרסם על מנת למנוע הישנות מצבים אלו בשגרים נוספים.
בנוסף טיפולים מסוג זה נותנים מענה מיידי לטראומה ולכאב הנגרמים במצבים מסוג זה העשויים גם להשפיע על אופיו העתידי של הגור.
מומלץ לבצע טיפולים מסוג זה בתקופת צמיחת שיני החלב מייד כאשר הליקוי מאובחן על מנת לאפשר המשך צמיחת הלסת במידת ומתאפשר לפני בקיעת שיני החלב. סיכויי ההצלחה גבוהים יותר כאשר פרק הזמן בין ביצועם לצמיחת השיניים הקבועות ארוך יותר.
כאשר מבצעים עקירות מסוג זה יש לבצע צילום רנטגן דנטאלי מקדים על מנת לזהות קיומם ומיקום של ניצני השיניים הקבועות. מומלץ לעבוד עם ציוד עדין ולהמנע מפגיעה של השן הקבועה במהלך העקירה..
פעולות כגון חיתוך הניבים ע"י קוצצי ציפורניים וכו הינן פעולות אשר אינן מתקבלות על הדעת הן כרוחות בכאב ,סבל וזיהום העצם הסובבת.
בעיה נוספת המאפיינת גיל זה הינה שבירת ניבי החלב.
ניבי חלב הינן שיניים עם שורשים ארוכים וצרים ולכן ניתנים לשבירה ,

תמונה 3

כאשר מוך השן ,חומר החי של השן הכולל כלי דם ועצבים,נחשף לחיידקי חלל הפה יחל תהליך זיהומי עם תוצאה של מוות המוך. תהליך זה כרוך בכאב, כפי שכולנו יכולים לדמיין על עצמינו, לאחר מות המוך הכאב ירגע אבל ייתחדש ברגע שהזיהום יתפרץ מאזור חוד השורש אל תוך העצם הסובבת ויגרום לאבצס פריאפיקלי , אוסטאומיליטיס ואף נזק לניצן השן הקבוע. לכן יש לעקור מיד ניבים או כל שן שבורה אחרת ולא להמתין לבקיעת השיניים הקבועות.
סביב גיל 4 חודשים כדאי לבדוק את מצב החלפת השיניים. בדרך כלל בגיל זה ניתן לראות בקיעה של חלק מהחותכות , ניבים ומלתעות הקבועות. זה הגיל לחפש את שיני החלב אשר לא נשרו, בעיה המאפיינת גזעם קטנים אך גם גדולים ואפילו חתולים.
הכלל הינו שכאשר בוקעת שן קבועה והכותרת שלה עוברת את קו החניכיים שן החלב התואמת אמורה היתה לנשור. אם זו לא נשרה זה זמן להתערב ולעקור אותה. לא מומלץ להשאירה בהמתנה או להזדמנות אחרת מכיוון שזו לא תאפשר בקיעה במקום הנכון של השן הקבועה ,

תמונות 4,5

בגיל 6 חודשים במרבית הגזעים כל השיניים הקבועות אמורות להיות במקומן הטבעי.
מומלץ לצלם אזורים של שיניים חסרות על מנת לוודא שאכן קיימת או לא שן אשר לר בקעה.
יש לעקור שיניים מסוג זה ולא להשאירן תחת קו החניכיים על מנת למנוע בעיות בעתיד כגון הפיכתן ל"דנטיגרוס קיסט" שק המלא בנוזל המכיל את השן והיכול להשפיע על שיניים ליד.
מצבים נוספים בגיל הזה הינן שיניים עודפות אשר עשויות לגרום לצפיפות יתר ולכן מצריכות עקירתן.
בגזעים קטנים עם מבנה פנים פחוס מוכרת התופעה של צפיפות ושיניים מסובבות על הציר האופקי של הלסת,

תמונה 6

רצוי לעקור שיניים אלו על מנת למנוע הצתברות מזון ומכאן התפתחות של מחלת חניכיים בעתיד, ראה תמונה 5 .
בעיות מנשך המאפינות גיל זה מצריכות מענה רפואי על מנת למנוע פגיעה בשיניים ליד , ברקמות הרכות או בחיך הקשה וכו'

תמונה 7

ולסיום , בשל הגיל הצעיר המלווה בהרבה מרץ ומשחק התוצאה הינה שיניים שבורות! לשמחתינו ניתן הרבה פעמים להציל שיניים אלו ולכן מומלץ להתייחס לשן שבורה כחירום ולנסות ולתת מענה מהיר באם ע"י כיפוי מוך או טיפול שורש.